פסק-דין בתיק ת"א 163044-09

1.                                 התובע יליד 1974 נפגע בהתאם לנטען בתאונת עבודה ביום 4 בדצמבר 2001, בעת שעבד אצל נתבעת 1 (להלן: "התאונה"). התובע היה אחראי על תיק הלקוח של משרד הביטחון, במסגרת זו נדרש לתמוך ולהתקין תוכנות שליטה ובקרה ולספק ציוד באופן אישי. נתבעת 2 הינה המבטחת של נתבעת 1 במועד התאונה.

2.                                                               בהתאם לנטען בכתב התביעה "תוך כדי עבודתו של התובע אצל הנתבעת 1, נפגע התובע בגופו בתאונת עבודה. ... התובע נפגע בתאונה כאשר בעת עבודתו נאלץ להעביר משא כבד מרכבו ללקוח החברה, ובעת העברת המשא הכבד חש כאב חד ועז, שהתפתח בהמשך לכאבי גב ועמוד שדרה." (סעיפים 2 ו- 8 לכתב התביעה).

הנתבעות במסגרת כתב ההגנה הכחישו את טענות התובע בדבר נסיבות התאונה וטענו כי אין להטיל עליהן כל אחריות או רשלנות, בנוסף נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר (התביעה הוגשה ב- 4 אפריל 2009).

3.                                                               התובע צירף לכתב התביעה את חוות דעתו של ד"ר לייטנר, מיום 5 יולי 2003 במסגרתה נקבע כי נכותו הרפואית עומדת על שיעור של 15% לפי סעיף 37(7)א-ב מחצית מותאם, בשל הגבלה קלה עד בינונית בתנועות עמ"ש מותני. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת של פרופ' יעקב נרובאי, מיום 17 ינואר 2010, אשר קבע כי לתובע לא קיימת כל מגבלה בתנועות ולא נותרה לו נכות כתוצאה מהתאונה. מטעם בית המשפט מונה ד"ר ישראל כספי, אשר קבע בחוות דעתו מיום 14.9.2010 כי לתובע נגרם בקע דיסק, הגבלה קלה בתנועות וקיפוח עצבי מזערי התואם ממצאי ההדמיה ולכן קבע כי נכותו הצמיתה הינה בשיעור של 10% עפ"י תקנה 37(7) א' לקובץ תקנות המל"ל.

4.                                                               הצדדים חלוקים הן בשאלת חבותן של הנתבעות לפצות את התובע בגין נזקיו, ולקשר הסיבתי בין הנכות הנטענת לנסיבות עבודתו. עוד חלוקים הצדדים אשר לגובה נזקיו של התובע כתוצאה מפגיעתו הנטענת.

5.                                                               הצדדים זומנו לישיבת הוכחות ליום 13 בפברואר 2013 במסגרתה נחקר התובע ועד מטעמו, מר אברהם לוי (להלן: " מר לוי"), עובד משרד הביטחון אשר עבד מול התובע. מר אורן וברמן, עד נוסף מטעמו של התובע, עובד משרד הביטחון זומן אף הוא לעדות. אולם בשל סיבות אישיות לא התייצב לדיון והתובע ויתר על תצהירו. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר הראל ברוידא, סמנכ"ל מחשוב ותפעול מערכות, ממונה התובע בזמנים הרלוונטים. ב"כ הנתבעת הודיע, יום לפני הדיון כי מר ברוידא לא יוכל להתייצב לדיון, אליו לא זומן בטעות, בשל התחייבות קודמת וביקש לקבוע מועד נוסף לחקירתו. ביום הדיון, ונוכח התנגדות ב"כ התובע לקביעת מועד דיון נוסף, הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא מוותר על העדות.

6.                                                               הצדדים הגישו סיכומים בכתב. (ציטוטים שיובאו להלן הינם מפרוטוקול הדיון. הדגשות, אלא אם צויין אינן במקור).

הראיות וטיעוני הצדדים

7.                                                               לטענת התובע נפגע בתאונה כאשר בעת ביצוע עבודתו נאלץ להעביר משא כבד מרכבו ללקוח החברה, בעת העברת המשא הכבד חש כאב חד ועז בגב, שהתפתח בהמשך לכאבי גב ועמוד שדרה שמהם כפי הנטען הוא סובל עד היום.

8.                                                               עוד נטען על ידו, כי נתבעת 1 הפרה חובות חקוקות, הפרה את חובת הזהירות ולא נקטה אמצעים כדי לוודא קיום נהלים בטוחים, לא סיפקה לתובע ציוד עבודה מתאים ובטוח, לא התקינה אמצעים מתאימים ובטוחים למרות שהתובע נדרש לעבוד בעבודה הכרוכה בסיכונים בטיחותיים לרבות בסיכון של פגיעה פיזית. כמו כן, לא קבעה הוראות בטיחות ונהלי בטיחות בעבודה.

9.                                                               התובע פירט את נסיבות קרות התאונה בתצהירו:

"2.7 במועד האירוע לקחתי 2 חמישיות של ערכות איתוראן מהמחסן והעמסתי אותן על הרכב ובנוסף העברתי גם מחשב של משהב"ט לבקשתו של אבי ממשהב"ט.

2.8 עבודת האספקה התבצעה באופן הבא: העמסה של ארגזים מהמחסן שבאזור, על הרכב- באופן שהיה עלי לקחת את הארגזים של ערכות האיתור מהמחסן לרכבי, לנסוע למשהב"ט ולהעבירם לגורם מטעם משהב"ט שמולו עבדתי. עם הגעתי הייתי פורק את הסחורה, נושא אותה למרחק של כעשרה מטר למחסן ההתקנות ושם משאיר אותה.

2.9 כל ערכת איתוראן שקלה כ 2.8 ק"ג, הערכות נארזו בחבילות של חמש יחידות כך שכל חבילה שקלה כ-14 ק"ג ובמקרה הנ"ל העברתי שתי חבילות (10 ערכות)- סה"כ 28 ק"ג + המחשב ששקל להערכתי כמה ק"ג.

2.10 מצ"ב צילום שקילה של ערכת איתוראן זהה לזו שסיפקה בזמנו.

2.11 במועד האירוע נסעתי כאמור ללקוח (משהב"ט) ברח' החושלים בהרצליה הוצאתי את הסחורה מהרכב, הנחתי את הארגזים על הרצפה ותוך כדי הפעולה שמעתי צליל של "פאק" מהגב עם כאב חד ועז, הגב נתפס לי ולא יכולתי לזוז.

2.12 לאחר שהתאוששתי מספיק בשביל לנהוג, חזרתי לרכב לאחר שהסחורה נאספה".

10.                                                           בחקירתו חזר התובע על גרסתו לפיה הוציא את החבילות מרכבו "מה שאני זוכר, את אקט ההרמה, את אקט הסיבוב ומאותו רגע קיבלתי את הפגיעה בגב. הרמתי הסתובבתי ובאתי להניח וראיתי כוכבים" (עמ' 17 שורה 14-15). התובע העיד כי לקח 2 חבילות כאשר בכל יד החזיק חבילה. התובע הבהיר כי בוודאות הוא זוכר כי החזיק את שתי החבילות יחד ואת המחשב הוא לא זכר אם פרק לפני כן או שהוא נלקח ממנו מאוחר יותר (עמ' 18 שורות 20-25). כשנשאל התובע מדוע לא לקח חבלה אחת בכל פעם טען שרצה " לתקתק עניינים" (עמ' 17 שורה 21).

11.                                                           התובע נחקר לגבי סוג הרכב שנסע בו והשיב כי אינו זוכר אם מדובר ברכב מסוג רנו קנגו או יונדאי לנטרה מכיוון שעשה שימוש במספר רכבים במסגרת עבודתו. התובע הופנה להודעתו במל"ל מאוגוסט 2002 (נ/1) במסגרתה טען כי היה זה רכב מסוג רנו קנגו. על כך השיב " אם זה רשום, אני מאשר". (עמ' 16 שורה 31). בהמשך, חזר וטען כי אינו זוכר באיזה רכב עשה שימוש.  (עמ' 17 שורה 2).